לאסה אפסו

לאסה אפסו

  • ידיד הנזירים מטיבט
    שנים ארוכות הייתה מסורת אצל הנזירים הטיבטים שחיו במנזרים שבשטחי עיר הבירה "להאסה". הנזיר המצטיין זכה במתנה מיוחדת כלב "להאסה-אפסו" הכלב שימש אותו כחבר וכמלווה. אסור היה למכור או לסחור בכלבים מהגזע ואפשר היה לקבל אותם רק במתנה.

    מקור הגזע ותכונותיו
    ה"להאסה –אפסו" פותח לפני למעלה מ 2,000 ככל הנראה מגזע כלבים עתיק יותר "הספנייל הטיבטי" שהיה כלב שמירה קטן והיווה את הבסיס לגזעים טיבטים וסינים רבים.
    לאחר שפותח גזע האב הוא התפצל לשני גזעים שונים הגדול יותר הוא ה"טרייר הטיבטי" והקטן הוא ה "להאסה-אפסו". הכלב שייך על פי התקן האירופאי ( F.C.I) לקבוצה 9 כלבי לוויה ושעשוע הגובה התקני שלו בין 25 ל 27 ס"מ ומשקלו התקני 5 עד 7 ק"ג. המטרה שלשמה טופח הגזע היא כלב ששימש בן לוויה לנזירים, שיחק איתם ושמר עליהם. הכלב קיבל במשך השנים בעזרת טיפוח נכון אופי נוח מאוד לאנשים ולילדים והוא קשור מאוד לסביבה בה הוא חי. הכלב פיקח מאוד ועקשן ולכן זקוק למשמעת וסדר יום קבוע ככל הניתן. מקור שמו הוא שילוב של עיר הבירה הטיבטית "להאסה" ו"אפסו" הוא ככל הנראה שיבוש של המילה הטיבטית "ראפסו" שפרושה הוא "זקן עיזה" ואכן פרוות הכלב צריכה להיות מחוספסת למגע כמו שיער של עז.
    הכלב על פי התקן האירופאי ( F.C.I) צריך להיות מעט יותר ארוך מגבוהה בעל צוואר יחסית ארוך. הזנב מונח גבוהה על הגב והראש גבוהה מעט מהזנב.
    המרחק מקצה האף אל סף המצח הוא שליש מהמרחק מקצה האף אל מרכז הגולגולת.
    מכיוון שהכלב הוא כלב לוויה קלאסי הוא מאוד נוח וכמעט אינו מורגש בבית הוא יכול להישאר שעות רבות לבד ומקבל את בני הבית בשמחה רבה.
    הכלב אינו מותאם בשום אופן לגידול מחוץ לבית.
    הכלב אינו תוקפני וגם איננו מרבה לנבוח, הוא מסתדר מצוין עם חיות אחרות בבית כמו חתולים וארנבות אך לא אוהב כלבים זכרים אחרים בסביבתו, אך הוא יודע לזהות זכרים חזקים ממנו ולא להתעסק איתם.
    וכאשר יש שני "להאסות", זכר ונקבה בבית הנקבה היא זאת ש"מנהלת את העניינים".
    ה "להאסה" אינו זקוק לפעילות רבה והוא כלב חזק ובריא בדרך כלל.
    פרוותו מבודדת מקור ומחום ואין לו נשירה עונתית כך שהוא אינו אלרגני לבני אדם. תכונות אילו קיבל ה"להאסה" משנים רבות של שהייה באוויר הדליל של הרי טיבט ותנאי מזג האוויר הקיצוניים שם.
    את הפרווה יש להבריש כל יום ולשמור עליה שלא ייוצרו קשרים ושלא ייתפס עליה לכלוך. לחלק מהכלבים שמשתתפים בתערוכות עושים "רולים" בכדי למנוע את שחיקת הפרווה והגעה למלא הפוטנציאל של אורכה.
    בעקרון הגזע מופיע במגוון רחב של צבעים תקניים, החל מלבן, דרך "אוף וויט", אפור, "אפור צפחה" (שילוב של אפור ולבן) חול, זהוב, חום, "טרי קולור" (שחור לבן וחום), שחור לבן ושחור.
    למרות זאת הכלב לעיתים נדירות מאוד יופיע בצבע אחד בלבד וברוב המכריע של המקרים למשל בצבע הלבן יהיה צבע כהה בקצות האוזניים והרגליים ובצבע השחור יהיה צבע שונה בקצות הרגליים ולעיתים גם בקצות האוזניים בקצה הזנב ובחזה.

    תפוצת הגזע בעולם.
    בשנת 1901 הובאו פריטים מהגזע מהעיר"להאסה" ע"י הגברת מק'לרן מוריסון, לאנגליה ושם החלו לגדל אותם לראשונה מחוץ לטיבט. בשנת 1902 אושר הגזע ע"י ההתאחדות האנגלית לכלבנות. את התקן הראשון לגזע כתב מר לאונל ג'יקובס מהמועדון הכלבים ההודי הצפוני הגזע הוכר בתקופה זאת בשם "להאסה טיבטי" והכלבים טופחו על פי תקן זה.
    בשנת 1930 נפגש מטייל וחוקר הארצות האמריקני מר סויידם קוטינג עם ה"דלהי לאמה ה 13" ולאור הידידות שהתפתחה בניהם הוא קיבל ממנו "להאסה-אפסו" במתנה וכך הגיע הגזע לאמריקה.
    ב 1935 נכתב ההתקן האמריקני של הגזע ע"י ההתאחדות הכלבנית האמריקנית (AKC) וזאת עד שנכתבו התקנים המודרניים על פיהם מגדלים את הגזע היום. התקן האמריקני המעודכן נכתב ב 1978, הקנדי ב 1982 והאנגלי + האירופאי (F.C.I) ב 1987.
    הגזע מפותח ופופולארי מאוד במערב אירופה ובאמריקה ובתי הגידול מפורסמים וגדולים נמצאים באיטליה, אנגליה, הולנד ועוד 

    דברים נוספים על הגזע
    חלק מהכלבים בגלל אופיים הנוח והייחודי משמשים ככלבים טיפוליים לילדים ואנשים בעלי צרכים מיוחדים, ובכלביית אפיקים בה עוסקים בין השאר בפעילות טיפולית ולימודית בבתי הספר ובמוסדות בסביבה הגזע נחל הצלחה רבה בקרב התלמידים והמטופלים, וזאת בגלל שהכלב מאפשר לכל אחד לגעת בו ולסרק אותו וגם להציק לו קצת וזאת מבלי לאיים או לנשוך.
    בארץ הגזע מצורף ל"חוג הישראלי לכלבים זעירים"

  • תקן הגזע: לאסה אפסו
    מקור: טיבט (סין).
    פטרונית הגזע: בריטניה.
    תאריך פרסום עדכון אחרון לתקן
    הסטנדרטי: 18.03.2015.
    הגדרה: כלב שעשוע.
    קבוצת FCI-: קבוצה 9 לוויה וכלבי שעשוע.
    מחלקה 5 גזעים טיבטים.
    לא כלב עבודה.
    תקציר היסטורי קצר: מקור גזע הלהסה אפסו בטיבט ארץ שבה הרים בגובה רב והאקלים קיצוני. מה שחייב את הגזע לשרוד בתנאים אילו
    מזג אוויר זה השפיעה רבות על התפתחותו. הפרווה העליונה ארוכה ומתחתיה פרווה תחתונה צפופה והמבנה שלה משמש בידוד מקור ומחום.
    נפילת השיער מעל עיניו מגינה עליהם מפני הרוח, אבק ומאפשר
    מַבָּט תקין.

    הופעה כללית: מאוזן היטב, חסון, פרווה מלאה וכבדה.
    התנהגות וטמפרמנט: גאה ואסרטיבי. עֵרָנִי, יציב אך מרוחק מעט עם זרים.
    ראש: שיער הראש ארוך עם נפילה על העיניים; אבל לא משפיע על
    היכולת של הכלב לראות, שפם וזקן ארוכים.
    מבנה הראש:
    גולגולת: צרה במידה בינונית, נופלת הרחק מאחורי העיניים, לא שטוחה לגמרי,
    אבל לא בצורת כיפה או תפוח.
    סטופ: בינוני.
    אף: שחור.
    זרבובית: אורך עד 4 ס"מ, אבל לא מרובע; אורך מהסטופ עד קצה האף שווה
    לשליש מהאורך הכולל מן האף אל מרכז הגולגולת.
    לסת / שיניים: החותכות העליונות בולטות בקו התחתון התחתון כלומר כלומר מנשך מספריים הפוך. המנשך בקו רחב וישר ככל האפשר. רצוי משנן מלא.
    עיניים: כהות. גודל בינוני, ממוקמות מלפנים, אובליות, לא גדולות ומלאות ולא
    קטנות ושקועות. אין לראות לבן בבסיס או למעלה.
    אוזניים: תלויות, מנוצות בכבדות.
    צוואר: חזק ומקושת היטב.
    גוף: מאוזן וקומפקטי.
    קו עליון: מאוזן.
    חלציים: חזקים.
    חזה: צלעות משוכות למעלה.
    זנב: ממוקם גבוה, נישא היטב על הגב אבל לא מצביע.
    לעתים קרובות קניק (שבר) בקצה. מנוצה היטב.
    גפיים:
    כתפיים: משוכות לאחור.
    זרוע: מיושרת קדימה, מלאה עם שיער.
    כף הרגל: עגולה, כמו כף חתול עם כריות מרופדות. מנוצה היטב.
    מבנה אחורי:
    מראה כללי: מפותח היטב עם מסת שריר טובה. זיוות טוֹב
    מלא בשער.
    עקבים: במבט מאחור מקבילים ולא קרובים מדי זה לזה.
    רגליים אחוריות: עגולות, כמו כפות חתול מרופדות. מנוצות היטב.
    תנועה: חופשית וקלילה
    פרווה:
    שיער: שיער עליון ארוך, כבד, ישר, קשה לא צמרי ולא משיי.
    פרווה תחתונה מתונה. הפרווה לא מפריעה לתנועה.
    צבע: זהב, חול, דבש, אפור כהה, צפחה, עשן, טריקולור,
    שחור, לבן או חום. כולם מקובלים באותה מידה.
    גודל:
    גובה אידיאלי בשכמות: גברים: 25 ס"מ, נקבות קטנות יותר.
    שגיאות: כל סטייה מהתקן הנ"ל צריכה להיות
    נחשבת כשגיאה והשפעת השגיאה על הציון
    צריכה להיות ביחס מדויק לתפקידה ולהשפעתה
    על בריאותו ורווחתו של הכלב.
    שגיאות פוסלות:
    • אגרסיבי או ביישן מדי.
    • כל כלב שמראה בבירור הפרעות פיזיות או התנהגותיות
    יפסל.
    חשוב והכרחי:
    • לזכר צריכים להיות שני אשכים תקינים
    שממוקמים נכון בכיס האשכים.
    • יש להשתמש לרביה רק בכלבים בריאים מבחינה תפקודית וקלינית, המציגים את הטיפוס הנכון של הגזע.

    מולי

     

הירשם לקבלת עדכונים

רשימת הגזעים בחוג